
⭐⭐⭐⭐⭐
לכל סיפור יש התחלה. אמצע. סוף.
אני בשלב של האמצע, בדרכי לסוף טוב...
ברשותכם אשאר אנונימית, אך לרגע אל תחשבו שאני דמות בדויה, בעצם אולי הייתי סוג של בדויה, כי זה מה שסיפרתי לעצמי כל חיי כדי לשרוד...
יש לי כמה וכמה פוסט טראומות, כמובן שניסיתי לטפל, אבל אף פעם לא שמתי לב לדרך, לשינוי אם בכלל חל בי... אולי כי לא ידעו ממש לעזור לי.
יום אחד, לפני כשנה, החברה הכי טובה שלי אמרה לי כך: "יש מישהי בשם ענבל, היא מקבלת במודיעין, שווה לך להגיע אליה אפילו שאת גרה בצפון (היום כבר באזור ירושלים), היא יודעת מה היא עושה, מחוללת פלאים..."
ואכן, הגעתי לענבל, "מה יש לי להפסיד"? מה כבר יכול להיות?! מקסימום עוד "שיחת נפש", לפחות אגיד שניסיתי...
אז זהו שזה היה כל כך עוצמתי (עדיין בעצם) שבכל פעם שאנחנו נפגשות לסשן, אני יוצאת מלאת תובנות... פתאום נופלים לי "אסימונים" וזה מדהים. פתאום אני מבינה למה הכוונה "להנות מהדרך", לפעמים זה לא פשוט, אבל ארגז הכלים שקיבלתי מענבל מתחיל להיות גדוש והכי כיף שאני מקבלת מחמאות שהשתנתי, שאני יותר רגועה, פחות דרמתית.
ומה יותר חשוב בחיים מאשר לחיות בשלווה והבנה שתמיד אדע איך להתמודד עם מה שלא ידעתי קודם..
ולך ענבל יקרה, אני רוצה להוקיר תודה שגם ברגעים שקשה את לא מוותרת לי 🙏
אומרים "שהתלמיד מוכן, המורה מופיע".